במאמר זה אני מציג, באמצעות פסק דין שניתן בשנת 2004, כיצד יש לגשת בגישה כלכלית לצורך קביעה אם נגרם או לא נגרם נזק באירוע ביטוחי. אני מוניתי כמומחה מטעם ביהמ"ש והשופטת קיבלה את חוות דעתי.
למרות שפסק הדין כבר בן עשרים אין זה פוגם ברלבנטיות שלו.
תמצית האירועים
לקראת סוף המאה הקודמת החליטה סכו קאר, יבואנית המותג "סקודה", לייבא לארץ כלי רכב מונעים בדיזל עבור שוק המוניות.
עמיל המכס של היבואן, סיווג את המוניות אשר יובאו ע"י סכו קאר תחת פרט מכס פטור ממכס, בעוד שהסיווג הנכון למוניות אלו היה צריך להיות מחויב במכס בשיעור של 7%, מכיוון והמכוניות יוצרו בצ'כיה שמועד הרלבנטי לא היתה חברה באיחוד האירופאי.
לאחר שחרור 280 מוניות מהמכס, התברר לעמיל המכס כי שחרר את המוניות בסיווג שגוי, ולפיכך לא שולם בגין המוניות מכס בשיעור 7%.
עם גילוי הטעות, פנה עמיל המכס ליבואן והמליץ לו לשלם לאלתר את סכומי המכס שלא שולמו על מנת למזער את הנזק ולמנוע חיוב בקנסות, הפרשי הצמדה וריבית.
עמיל המכס הודיע על הטעות גם לגובה המכס ושילם את סכום המס החסר עבור היבואן, וימים מספר לאחר התשלום מסר הודעה לחברת הביטוח בה היה מבוטח בפוליסת ביטוח מסוג אחריות מקצועית על האירוע.
ימים מספר לאחר התשלום והדיווח לחברת הביטוח הודיעה סכו קאר לעמיל המכס כי היא רואה בו אחראי לסיווג השגוי ולנזק שנגרם לה בסכום המס ששולם.
על יסוד הודעה זו קיזזה סכו קאר את סכום המכס אשר שולם ע"י עמיל המכס, מתוך תשלומים שוטפים אותם היתה חייבת לשלם לעמיל המכס.
בגין קיזוז סכומים אלה הגיש עמיל המכס תביעה נגד סכו קאר.
בית המשפט מינה אותי כמומחה מטעמו, והשאלה הראשונה והעיקרית שבה נתבקשתי לחוות דעה היא האם ליבואן נגרם נזק כתוצאה מהסיווג השגוי.
בחוות דעתי התייחסתי לאותן 280 מוניות אשר שוחררו תוך כדי טעות בסיווג המכס הנדרש בגינן.
טענתי כי בשוק תחרותי בו יש מספר ספקים, מחיר המכירה של כל מוצר נקבע לפי תנאי השוק וכל פירמה שואפת למקסם את רווחיה. הפירמות הפועלות באותו שוק אינן יכולות לקבוע את מחיר המכירה בשיטת הקוסט פלוס. עקרון זה נכון גם באשר למוניות נשוא חוות הדעת.
בחוות דעתי הפניתי לאמירות היבואן על פיהן לא יכול היתה להעלות את מחירי המוניות באופן פתאומי לאחר גילוי הסיווג השגוי, לאור התחרות הקיימת בענף ולאור כך שהוא נאלץ להיכנע לאותה תחרות.
קבעתי שתי מסקנות:
קביעת מחיר המונית תלויה בתנאי השוק.
היבואן לא הפסיד ממכירת המוניות בשוק המוניות בתקופה השניה, לאחר גילוי הטעות, שכן אם היה מפסיד היה מפסיק את המכירה.
בחוות דעתי הנחתי כי מרווח היבואן, המחושב באחוזים ממחיר המכירה, אינו צריך להיות שונה בהתייחס לאותה מכונית (במקרה הנוכחי: אוקטביה), הן בהיותה רכב פרטי והן בשוק המוניות.
לצורך חוות דעתי נפגשתי עם מנהלים של היבואן. הועבר לי מסמך העמדה בו פורטו לראשונה הנחות עליהן נבנו עיקרי תכנית היבואן עם כניסתו לתחום המוניות.
עפ"י מסמך זה היו ההנחות להלן:
מחיר המכירה של האוקטביה כמונית יהיה גבוה בכ- 2,500 ש"ח לעומת הרכב המתחרה הסיטרואן קסארה.
קיים שוק פוטנציאלי גדול למונית מדגם אוקטביה.
המרווח אשר נצפה למכונית מסוג זה אשר תימכר כמונית הינו 16%. שיעור זה גבוה מהמרווח בשוק הפרטי וזאת כפיצוי על הסיכונים המוגדלים בשוק המוניות.
סכו קאר פרטה במסגרת מסמך העמדה את הסיכונים המוגדלים הקיימים לדבריה בשוק המוניות, כגון:
יכולת נמוכה להעלות מחירים ביחס למתחרים בהשוואה למכונית פרטית;
החדרת המותג כרוכה בשיווק אגרסיבי;
שיעור העמלות המשולמות לסוכנים גבוהה יחסית;
המונית פועלת בבלאי גבוה בהשוואה למכונית רגילה;
נהגי המוניות מתאפיינים בדרישות תובעניות והקשר ביניהם מביא לזרימת מידע מהירה.
לא נמסרו לידיי מסמכים אשר נערכו על ידי סכו קאר בעת היבוא או בעת ההחלטה על הכניסה לשוק המוניות.
בחוות דעתי התייחסתי לטענת סכו קאר במסמך העמדה, על פיה מחיר המכירה יהיה כאמור גבוה ב- 2,500 ש"ח ממחיר הרכב המתחרה וכי היכולת להעלות מחירים ביחס למתחרים נמוכה מאד בהשוואה למכונית פרטית.
בחוות דעתי ציינתי כי זו נקודת ההנחה ועל פיה יש לבחון את טענות הנזק אשר הועלו ע"י סכו קאר.
בחוות הדעת הצגתי טבלת נתונים מתוך התמחיר אשר נמסר לי ע"י סכו קאר.
מאותם נתונים עולה כי בין אוקטובר 1998 לדצמבר 1998 הירידה במחיר המכירה של האוקטביה היתה גדולה יותר מהירידה בעלות המכונית, והמרווח ירד מ- 16% ל- 13.8%.
ההסבר היחיד לירידה במחיר המכירה שהוא גבוה יותר מהירידה בעלות הינו תנאי השוק.
מחיר הקסארה באותה תקופה ירד ב- 6% ואילו מחיר האוקטביה ירד ב- 3% בלבד. לאור שערי המטבע הזר שבו נקובים שני הרכבים, לא חל שינוי משמעותי ופער המחירים הושג כתוצאה מהחלטה שיווקית של היבואן, באמצעותה הוא מייצב את האוקטביה יחסית לקסארה כפי שצוין במסמך העמדה - כאשר ההפרש של 2,500 ש"ח מעל מחיר הסיטרואן קסארה הינו חסם עליון במחיר.
אותו שינוי יחסי במחיר האוקטביה לעומת הקסארה מוכיח כי גם אם היה ידוע ליבואן בתחילת היבוא כי המכונית חייבת במכס, לא ניתן היה להוסיף את הסכום מאחר שהמחיר אשר היה מתקבל היה מעבר לתנאים שהשוק מאפשר.
העובדה כי סכו קאר הורידה את מחיר האוקטביה בחודשים אשר צוינו לעיל, בסכום הגבוה יותר מאשר הירידה בעלות, מוכיחה את טענת היסוד כי מחיר המונית לא נקבע בשיטת עלות פלוס אלא עפ"י תנאי השוק.
סכו קאר טענה במסמך העמדה כי אילו ידעה על החיוב במכס, היתה יכולה לפנות ליצרן על מנת להפחית את המחיר הבסיסי.
דחיתי טענה זו, שכן בעקבות גילוי הסיווג השגוי לא נעשתה כל פניה מעין זו.
לאור כל האמור לעיל קבעתי כי לא נגרם לסכו קאר כל נזק.
בדקתי גם את טענות סכו קאר, כפי שהועלו על ידה במסמך העמדה, לגבי המרווח ושיעורו ממחיר המכירה.
הנתבעת טענה כאמור כי בתחילת הפעילות הניחה שיעור מרווח של 16% לפני הוצאות ישירות נוספות וכי מרווח זה אמור היה להיות מלכתחילה גבוה מהמרווח ברכבים פרטיים, שם קיים ממוצע של 15% לפני הוצאות ישירות, וזאת בשל הסיכון הגבוה יותר בענף המוניות.
לא קיבלתי את הטענה בדבר סיכון מיוחד בענף המוניות.
בבדיקה אשר ערכתי באשר למרווח שהיה לסכו קאר לפני גילוי הסיווג השגוי, עלה כי המרווח היה 23.2% עם תחילת היבוא וחודשיים לאחר מכן ירד המרווח ל-20.8%.
באשר לנזק העתידי ביחס לתקופה הנוספת, קבעתי כי כשם שלא ניתן היה להעלות את המחיר בסכום המכס בגין התחרות בשוק בגין המוניות אשר יובאו לפני גילוי הסיווג השגוי - לא ניתן היה לבצע את אותה העלאה גם לאחר מכן בגין תנאי השוק.
יתרה מזאת, המרווח בשנת 2000 מהווה כ- 23% ממחיר המכירה.
המסקנה הסופית היא כי מחיר האוקטביה אשר נמכרה כמונית נקבע תוך התחשבות במחירי מתחרים בשוק ובעיקר מכירה של סיטרואן קסארה. לכן, בכל מקרה לא ניתן היה להעלות את המחיר בסכום המכס.
דיון והכרעה בין חוות הדעת:
לבית המשפט הוגשו, בנוסף לחוות דעתי, שתי חוות דעת – אחת מטעם חברת הביטוח של עמיל המכס ואחת מטעם היבואן. השופטת נדרשה להכריע בין חוות הדעת מטעם היבואן לחוות הדעת שלי כמומחה מטעם בית המשפט.
השופטת קבעה כי מקובלת עליה לחלוטין חוות דעתי על פיה לא נגרם לנתבעת כל נזק בגין הטעות בסיווג ע"י התובעת.
השופטת קבעה: "הנחת היסוד ממנה יצא המומחה מטעם בימ"ש, בדבר קביעת המחיר תוך התחשבות במחירי המתחרים בשוק, הינה הנחה הגיונית ונתמכת כאמור בדברי הנתבעת {סכו קאר} עצמה, הן בכתבי הטענות והן במסמך העמדה אשר הוצג על ידה".
כמו כן קבעה השופטת כי מקובלת עליה גם מסקנתי על פיה לא היה מקום להערכת רווח גבוה יותר בשוק המוניות, שכן לא הוכח כל סיכון מיוחד בענף זה. מסקנה זו עולה גם בקנה אחד עם קביעתה של סכו קאר במסמך העמדה על פיה צפתה מרווח של 16% במוניות, לעומת 15% ברכבים הפרטיים. עפ"י החישובים אותם הצגתי נשמר מרווח זה.
השופטת קבעה כי עדויות של עדי סכו קאר תומכים במסקנתי כי לתובעת לא נגרם למעשה כל נזק, שכן השיקול המנחה בקביעת המחיר היה התחרות והתחשבות במחירי המתחרים בשוק.
ולסיכום כתבה השופטת: מכל האמור לעיל עולה כי יש לקבל את חוות הדעת מטעם המומחה של בימ"ש אשר קבע כי לא נגרם נזק לנתבעת.
* רו"ח בועז יפעת מומחה בביקורת חקירתית ובכלכלה וחשבונאות משפטית.